כשמגיע הלילה הגוף מסרב לעצור, ממשיכה לנקות, לסדר, לארגן. כי כשמגיע הלילה שומעת את הצעקות והבכי של נערות, נערים, אמהות, אבות,ילדים ותינוקות. כשמגיע הלילה אני רוצה לבקש סליחה, סליחה שלא יכולנו לעזור לכם, סליחה על הסבל הרב, סליחה על הכאב. כשמגיע הלילה אני קורסת לכמה רגעים, נכנסת לשינה קלה, חרדה, דרוכה, שינה שהיא לא ממש שינה. כשמגיע הלילה אני שוטפת את הגוף מדמיינת שאולי המים יעזרו לי להשיל מעלי את כל הגועל שאספתי היום מהתמונות והסיפורים. כשמגיע הלילה אני רק מחכה לקום ולשמוע שהזוועה שמתחוללת תחלוף, אולי היום אשמע סיפור טוב, אצחק שוב מהלב, אפסיק לפחד. כשמגיע הלילה השקט שחיכיתי לו כל היום חודר לתוך הגוף, שקט שמרעיד כל איבר, קומו ילדים היה נעים שעשיתם רעש, קומו זה בסדר, השקט של הלילה מכאיב לי. כשמגיע הלילה אני שומעת את הנשמות הגדולות שמטיילות סביבי כאילו לוחשות בשקט ״אל תתני להם לנצח, אל תתני להם לשבור אותך״. כשמגיע הלילה נרדמת רק כשהדמעות כבר מכניעות את הגוף שסוחב את כאב היום.

באופן טבעי במצבי חירום הדאגה הראשונה שלנו כהורים היא לדאוג לילדים שלנו, הם כול עולמנו ויותר מתמיד אנחנו מרגישים ברי מזל שהם איתנו. כשאנחנו כועסים, מרימים את הקול ,קצרים אליהם אנחנו מיד מרגישים רגשות אשם, ״איזה זכות יש לי לכעוס עכשיו״. אנחנו 4 ימים בתוך הזוועות, בהתחלה משתחררים בגוף שלנו הורמוני סטרס: קורטיזול ואדרנלין, שמכינים את הגוף למצב חירום וכאשר המתח מתמשך מגיע שלב התשישות. זה עלול להוביל לתנודות במצב הרוח, עצבנות, דריכות, כיווץ שרירים, בעיות עיכול, שינה לא איכותית, התזונה שלנו עוברת ממצב של חוסר תאבון לבולמוס ורצון עז למתוקים, כאבי ראש. אם כל הקושי שבדבר, תפקידנו להיות המבוגר האחראי שעושה את הצעדים הראשונים שמאותתים לגוף, זה בסדר, זה הזמן להתאזן, לכן ריכזתי פעולות קטנטנות שמומלץ לעשות במצבי חירום בשביל להחזיר קצת איזון לתשתיות האמא השלמה. #למלאאתהמיכללפנישהואמתרוקן #למלאאתהמיכלבמצבחירום

4 מנטרות שמנגנות בראש שלי כל הרבה פעמים בבית שלי, מול הילדים שלי. #coomingsoon #הורותפרקטית #בוללמשפחהשלי

מחר אני חוגגת 40 🐢🐢🐢 איך מסכמים את העשור הכי משמעותי בחיים?! הפכתי לאמא ל 3 ילדים, מצאתי את השליחות שלי, התחלתי לימודים, תליתי כמה תעודות על המדף, הקמתי את העסק שלי. התרסקתי וקמתי, התרגשתי והתאכזבתי, שמחתי והתעצבתי עשרות פעמים. לאן הולכים מכאן? מה עכשיו? כנראה שזה היה הכוח החזק ממני שהניע אותי לעשות משהו חריג, יוצא דופן, לזעזע את המערכת. נכון, תמיד הייתה בי הסקרנות מה הגוף שלנו מסוגל לעשות - הוא יוצר חיים, מתנפח, הלב מתרחב, המוח מתפתח, הכל גמיש וזה מרגש אותי. אז כן, אני הולכת להתחרות בתחרות שתשפוט אותי ע״פ המראה החיצוני, זו המתנה שקניתי לעצמי לגיל 40. רק ש 10 שניות על הבמה לא הולכות לשפוט את התהליך המרתק והעמוק שאני עוברת, זה שגורם לי להשיל עוד שכבה ושכבה מהגוף והנשמה. כמו שמורידים שכבות קשות מאבן עד לפסל מסותת. כמו ניקוי מדברים שאספתי בעשור כאלה שאין לי בהם צורך למען עשור חדש. תהליך שבו הגוף מרוקן מאנרגיה וחושב פעמיים על מה כדאי להוציא את האנרגיה שיש בו - ״זה שווה לכעוס?״ ״זה מפגש מטעין או מרוקן?!״. מתרוקנת מאנרגיה, מורידה שכבות, מפנה מקום שיהיה איפה להניח את הדברים החדשים שעשור החדש מביא איתו. אמן שיהיו טובים, מרתקים, מרגשים כמעט כמו העשור שהיה. #סופשיומולדת #40זהשלושיםהחדש

הצב סוחב את הבית שלו על הגב והולך איתו לכל מקום, וזה גרם לי לחשוב האם ⁠ המשמעות של להרגיש בבית היא שצריך להישאר במקום אחד או שהמיקום הוא לא חשוב?⁠ אז יצאתי לחקר פנימי והבנה של מהו בית עבורי, מה הופך מקום לבית. ⁠ גיליתי שזה לא המקום הפיזי, אלא תחושת הבטחון וההגנה והחיבור לעצמי שאני מרגישה ובעיקר האנשים שנמצאים איתי. ⁠ חודש אוקטובר יעסוק בבית: בתפקיד ההורי בבית, בחשיבות ותפקוד הזוגיות בבית, ביעול ארגון הבית, במה לדעתי צריך להיות הבית עבור הילדים של כולנו.⁠ ובעיקר במסקנה אליה הגעתי- שאני רוצה ליצור לכל אמא תחושה של בית וכתוצאה מכך מועדון הורות פרקטית עומד להשתנות ולקבל צורה חדשה, עוטפת ומשופרת. שווה לחכות!⁠ מזמינה אותך לדפדף שמאלה בקרוסלה ולשאול את השאלות ששאלתי את הילדים שלי בבהבנה מהו בית.⁠ אשמח שתשתפי את התשובות שקיבלת בתגובות⁠ ⁠ ⁠ #ביתהורותפרקטית#בית#הדרכתהורים#הילדהשלם

סביב גיל שנה נוצרת אצלנו, ההורים, הצפייה לראות את הבייבי שלנו הולך צעדים ראשונים, ולעיתים קרובות נוצר לחץ מיותר סביב הנושא זה. חשוב שנזכור שלכל ילד יש את הקצב ההתפתחותי שלו ולא נרצה להאיץ בו, זו פעולה שמתרחשת באופן טבעי כאשר תשתיות הגוף בנויות נכון.  תפקידנו לייצר חשיפה מוטורית עשירה ומגוונת, ולוודא שכל תשתיות הילד השלם מאוזנות. בסרטון שלפניכם מספר דברים ״שקופים״ שבדרך כלל לא מדוברים בהקשר של רכישת הליכה. כמה דגשים והבהרות חשובות שלא נכנסו לסרטון: 🏃🏼לפי המכון להתפתחות הילד וקופות החולים תינוק שאינו הולך בגיל 18 חודשים (מתוקן) יוגדר כ ״סובל מאיחור בהליכה״ וכדאי לפנות לרופא המשפחה. 🏃🏼הסרטון שלפינכם מוגש כשירות לציבור מתוך הניסיון וחיבורים שצברתי בעשור האחרון, הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי או פרטני ולכן אם זהיתם בזכות הסרטון שתינוקכם מציג אחד מהדברים חשוב לאבחן ולקבל כלים אצל רופא המשפחה, פיזיותרפיסטיות ואנשי מקצוע מוסמכים. 🏃🏼בסרטון ציינתי ״שתנועה בשילוב כוח״ יכולים לתרום לילדים עם נטייה למתח שרירי נמוך - הכוונה לאימוני כוח (התנגדות למשקל הגוף) -  שלבו בסדר היום תחנות כגון טיפוס, סקוואטים, זחילה 6, טיפוס מדרגות.  שאלות בנושא הליכה עצמאית ניתן לרשום בתגובות🏃🏼🏃🏼🏃🏼

התעוררויות בלילה מגיל לידה ועד 6 שנים, 5 כלים פשוטים ומענה לשאלות שלכם.

גלגל הרגשות הוא כלי שימושי שמטרתו לעזור בזיהוי רגשות, כאשר שיום רגשות בסיסיים לא יעזרו.⁠ איך הוא עובד? במרכז מופיעים 5 הרגשות הקלאסיים, שלרב אותם הילדים(ואנחנו) יודעים לשיים. ככל שנתקדם לקצוות הגלגל, נמצא רגשות ספציפיים יותר.⁠ למה זה חשוב? מחקרים מראים שרק עצם שיום(= לתת שם) הרגש עוזר להפחית את העוצמה, ההשפעה והמצוקה הפסיכולוגית שנחווית באותו הרגע, ולכן ככל שהילדים שלנו ידעו להגדיר במדויק את הרגש שלהם, כך יהיה להם קל יותר לעבד אותו.⁠ אז מה עושים? שואלים את הילדה מה היא מרגישה?⁠ מה גרם לה להרגיש כך?⁠ מה המקור לאותו תחושה?⁠ ובעזרת הגלגל מדייקים את הרגש.⁠ לדוגמא: כשילד אומר שהוא כועס מומלץ לשאול ולברר מה גרם לכעס- אולי תסכול מזה שניסה לצייר משולש ולא הצליח? אולי קנאה כי במקום להקריא לו סיפור קילחנו את אחותו?⁠ ⁠ נכון, זה אולי נראה קשה בהתחלה, אבל זו חלק מהדרך לגדל ילדים עם אינטילגנצציה רגשית⁠ ⁠ #רגשות#הורותפרקטית#שיוםרגשי#הדרכתהורים

כולנו רוצים לגדל ילד שיודע לבקש סליחה מהלב, כזו שיש בה חרטה, לקיחת אחריות ורצון להשתפר. אז איך עושים את זה? הכל ברילס. #הורותפרקטית #לבקשסליחה #לסלוח #הילדהשלם

מה קשור צב?⁠ בחודש האחרון ויחד עם ההתקרבות לראש השנה ויום הולדת 40 שלי, התעסקתי ותהיתי מה לאחל לעצמי. ⁠ כבר כמה שבועות שאני רואה בדמיוני צב, ואז התחיל אותו הצב להופיע גם בחלומות, אני - צב, הולכת לאט לאט, צמודה לקרקע, לטבע, צעד אחרי צעד, כשהבית על הגב. אחרי כמה ימים בחנות הצעצועים אני רואה על המדף בובת צב קטן, אישה עם קעקוע של צב עוברת לידי ושכנים שלי מציבים פסל של צב. הרגשתי ממש שהיקום צועק לי ושולח לי סימנים ״הלו, צב,צב״. ואני, לא מתעלמת מסימנים.⁠ אז התחלתי לחקור קצת על משמעות של צב, להתבונן בתוך עצמי ולהבין מה אני יכולה ללמוד ממנו, מה אני לוקחת ומאחלת לעצמי בשנה החדשה:⁠ ⁠ 🐢 להאט את הקצב - להוריד הילוך זה לא אומר לעשות פחות, אלא לקחת את הזמן בשביל לעשות דברים בצורה יותר מדויקת. יותר מדוייק לי, למשפחה שלי ולעשייה שלי. ⁠ ⁠ 🐢 לנוע קדימה בשלווה – בצב יש בגרות ואומץ להמתין. הוא יודע לאן הוא רוצה להגיע, והוא בטוח שיגיע לשם, בזמן והבשלות שלו. דבר לא מפר את הסבלנות. הצעדים הבטוחים והנחישות הופכים אותו להיות על זמני. מאחלת לעצמי להתהלך בנחישות ובשלווה.⁠ ⁠ 🐢 להשתמש בשריון להתכנסות – אנחנו חיים במדינה מציפה, הקצב כאן הוא מעבר לשפוי, לפחות עבורי. החזרה מחופשה במדינות שקטות חיזקה אצלי את ההבנה וגרמה לי להיות ביותר מודעות – כשאני מוצפת או כשמשהו מוציא אותי משלוותי,אני זקוקה להתכנס לרגע פנימה אל השריון שעל גבי, לנשום ולקבוע את הקצב שמתאים לי, בול ברגע הזה. ⁠ ⁠ 🐢 להתקרקע לאדמה – ההתקרבות הפיזית של הגוף לטבע, לירוק ולאדמה היא היציבות של הנפש שלנו. מאחלת לעצמי להמשיך לתרגל יוגה, לטייל, ללכת יחפה, להתאמן, לחזק את הגוף. ⁠ ⁠ 🐢להנות מהבית -לצב אין צורך להיות במרדף או מסע, יש לו את היכולת לעצור ולהרגיש בטוח בכל מקום ורגע כי הבית שלו תמיד עליו. אני מאחלת לעצמי להפסיק לרדוף אחר הפסגה הבאה, אחרי משהו שצריך להגיע אליו. להבין שהבית שלי איתי תמיד ולהרשות לעצמי לנוח כמו שאני.⁠ ⁠ מה מהצב אתן מאחלות לעצמכן השנה?